החלטה בתיק בש"א 114/05

1.         בפני בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה.

2.         בתאריך 24.11.02 נפגעה התובעת בתאונת דרכים חזיתית בעת שנהגה ברכב. כתוצאה מן התאונה נגרמו לתובעת פגיעות קשות בכל חלקי גופה, לרבות שברים בידיים וברגליים, פציעה בפנים ושברים בשיניים. התובעת אושפזה בבית החולים "הדסה" עין כרם עד לתאריך 30.12.02, ולאחר מכן הועברה לאשפוז במחלקת השיקום של בית החולים לווינשטיין. בתאריך 14.4.03 השתחררה התובעת לבית אמה, כשהיא הולכת בעזרת קביים וזקוקה לעזרה חלקית בלבוש וברחצה.

            התובעת הגישה את התביעה לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה בתאריך 13.4.03. במקביל פנתה למוסד לביטוח לאומי בתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה ולקביעת דרגת הנכות עקב התאונה.

3.         בתאריך 1.9.03, במסגרת דיון בבקשה לתשלום תכוף, הסכימו הנתבעות, בין היתר, למינוי מומחה רפואי בתחום השיניים. פרופ' צביה הירשפלד מונתה כמומחית מטעם בית-המשפט, וחוות דעתה ניתנה בתאריך 29.12.03. בהודעה מיום 29.6.04 נמסר, כי הצדדים מצליחים להגיע להסכמות לגבי אופן הטיפול ודרכי מימונו, בלי להיזקק לסיועו של בית-המשפט (ראה גם פרוטוקול הדיון מיום 14.11.04 בעניין זה).

4.         התובעת נבדקה על-ידי וועדה רפואית של הביטוח הלאומי. בתאריך 11.9.03 קבעה הוועדה הרפואית דרגת נכות זמנית בשיעור 100% מיום 24.2.03 ועד  28.2.04. על-פי האמור בתשובת התובעת לתגובת הנתבעות (בסעיף 5), זומנה התובעת להתייצב פעם נוספת בפני וועדה רפואית בתאריך 21.6.04. הוועדה לא סיכמה את דיוניה והזמינה את התובעת להתייצב בפניה פעם נוספת בחודש נובמבר 2004. באותו מועד נבדקה התובעת פעם נוספת, ואולם עד כה טרם נקבעה לה נכות כלשהיא, לא צמיתה ולא זמנית.

5.         בבקשה למינוי מומחה טוענת התובעת, כי התאונה הותירה בה פגיעות נפשיות, המתבטאות, בין היתר, בנדודי שינה, רגישות לרעשים, כאבי ראש, חוסר סבלנות וסף נמוך. הבקשה נתמכת במסכמים רפואיים שונים, מהם עולה כי התובעת מטופלת בתרופות ובשיחות עם פסיכולוגית.

            הנתבעות מתנגדות לבקשה וטוענות שניים אלה: ראשית, הבקשה מוקדמת מידי, שכן טרם התגבשה נכותה הקבועה של התובעת עקב התאונה. בהקשר זה נטען, כי כפי שנכותה האורטופדית של התובעת טרם התגבשה, כך גם נכויות בתחומים אחרים. שנית, יש להמתין לקביעת דרגת הנכות על-ידי המוסד לביטוח לאומי, ומשזו תיקבע תחייב הקביעה את בית-המשפט על פי הוראות סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

6.         בכל הנוגע לשאלת "מרוץ הסמכויות" בין בית-המשפט לבין המוסד לביטוח לאומי נאמרו דברים מפורשים בפסק הדין ב- רע"א 1619/93 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4) 89: "נתאר לנו מקרה שתאונת דרכים הינה תאונת עבודה, הנפגע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי בדקה את הנפגע, והחלטתה בדבר דרגת נכותו צפויה להינתן תוך זמן קצר של ימים או שבועות... בנסיבות כאלה, צפוי שחוות הדעת הרפואית [של מומחה מטעם בית-המשפט] תינתן רק לאחר שהוועדה הרפואית של המוסד תקבע את הנכות שנותרה לנפגע עקב התאונה. במקרה כזה, על-פי האמור בסעיף 6ב חוות הדעת של המומחה בעניין דרגת הנכות של הנפגע לא תחייב. מה טעם איפא במינוי המומחה על כל ההוצאת שתיגרמנה עקב כך והבדיקות שיהיה על הנפגע לעבור, על כל אי הנוחיות הכרוכה בכך עבורו? לפיכך, כשמתקיימות הנסיבות כמתואר לעיל, רשאי בית-המשפט לשקול ולהחליט שאין זה ראוי למנות מומחה רפואי לצורך קביעת דרגת הנכות של התובע, וראוי להמתין עד שהוועדה הרפואית של המוסד תקבענה" (בעמ' 96, מפי כב' השופט אור (כתוארו אז)). דברים דומים נאמרו עוד לפני כן בהחלטתו של כב' השופט ריבלין ב- ת.א. (ב"ש) 427/89 המ' 1128/88 אוחנה יצחק נ' עזבון המנוח ראובן רומצקי ז"ל ו"אליהו " חברה לביטוח בע"מ  (הוגש לעיוני על-ידי ב"כ הנתבעות): "משבאים לבחור בדרך המועילה ביותר - ויעילות הדיון היא שעמדה, כאן, מאחורי תכלית החקיקה - יש לשקול, זה מול זה את השיהוי שנגרם בהמתנה עד לקביעת דרגת הנכות הצמיתה, על פי דין, לעומת החיסכון בזמן הדיון אשר יושג אם יהיה בית המשפט פטור מן הצורך להכיר בקביעת דרגת הנכות ויוכל להסתמך על זו שנקבעה כאמור. כאשר החיסכון, זה האחרון, עולה על השיהוי שנגרם בהמתנה לקביעת דרגת הנכות הצמיתה, תטה הכף לטובת ההמתנה. לא כך כאשר תקופה זו מתמשכת ואין סימנים המעידים על כך שקביעת הנכות הצמיתה ע"י המוסד לביטוח לאומי ממשמשת ובאה. שיקולים נוספים עשויים לבוא בחשבון על פי נסיבותיו של כל מקרה" (וראה גם: רע"א 7612/99 אורי אלוני נ' ציון - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 404).

7.         יישומם של הכללים שהותוו לעיל לעובדות שבפנינו מוביל לכלל מסקנה, כי יש מקום לקבל את הבקשה ולמנות בעניינה של התובעת מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה. במה דברים אמורים.

            ראשית, התובעת הביאה ראשית ראיה, ואף מעבר לכך, כי היא סובלת מפגיעה פסיכיאטרית כתוצאה מן התאונה. הנתבעות לא חלקו על כך ובעת הדיון בבקשה לתשלום תכוף, בתאריך 1.9.03, אף הסכימו לשאת בעלויות של טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי שיידרש לתובעת על פי תוכנית טיפולים שתומצא להן. שנית, עיון בהחלטת הוועדה הרפואית מיום 11.9.03 מעלה, כי הוועדה הרפואית (שבה ישבו מומחים לאורטופדיה ולפה ולסת) לא נתנה את דעתה לתלונותיה של התובעת בתחום הנפשי, אשר נרשמו. ממצאי הוועדה מתייחסים אך לנזקים האורתופדיים ולפגיעה בשיניים, ולא התקיים כל דיון בתלונות בדבר המצב הנפשי. בסופו של דבר, כאמור, נקבעה נכות זמנית כוללת בשיעור של 100%. מאחר שהוועדה הרפואית טרם קבעה לתובעת דרגת נכות נוספת (זמנית או צמיתה) לאחר מכן, לא ניתן לדעת אם נושא הנכות הנפשית נמצא בכלל על המדוכה. בנסיבות שתוארו, ניתן להניח שנושא הנכות הפסיכיאטרית אינו נמצא על הפרק, שלא כמו הנכות בתחום האורתופדי, ובוודאי אין לומר בנסיבות העניין כי החלטת הוועדה  בעניין הנכות הפסיכיאטרית קרובה ומטעמי יעילות יש להמתין לה. שלישית, לא למותר להזכיר, כי הנתבעות הסכימו למינוי מומחה רפואי בתחום השיניים, חרף העובדה שהוועדה הרפואית נדרשה לנושא זה, מתוך נכונות לקבוע תוכנית טיפולית לשיקום הפה, ויש לשבח אותן על כך. היינו, מצב דברים בו קיים פיצול בקביעת הנכות הרפואית בין גורמים שונים קיים ממילא בתיק זה. רביעית, אם המומחה הרפואי שימונה יסבור, כי אין ביכולתו לקבוע בשלב הנוכחי נכות צמיתה בתחום הפסיכאטרי, הוא יתייחס לכך בחוות דעתו וניתן יהיה להשלים את חוות הדעת במועד מאוחר יותר. אזכיר, כי התאונה בה נפגעה התובעת ארעה בתאריך 24.11.02.

8.         סיכומו של דבר. על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לקבל את הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי.

            אני ממנה כמומחה את ד"ר  רמי אהרונסון. ב"כ הצדדים יפנו ישירות למומחה.

הנתבעות יישאו במימון ביניים בשכר טירחת המומחה.

            נקבע לישיבת קדם משפט נוספת לתאריך 20.4.05 בשעה 10:00.         

ניתנה היום ל' בשבט, תשס"ה (9 בפברואר 2005) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

הוקלד על ידי רנה